הקדש ציבורי הינו מושג משפטי הבא לתאר מצב בו אדם או גוף מסוים תרם או הוריש נכס מסוים לטובת הציבור או קבוצה בלתי מסוימת בו, ועשה כן בדרך של יצירת נאמנות ציבורית. פעמים רבות, בדרך כלל הקדשת הנכס נעשית תוך קביעת זהות הנאמן ופעמים רבות אגב קביעת הוראות מיוחדות לגבי הנכס ואופן השימוש בו. לעיתים כוללות הוראות אלו הוראה כי לא ניתן להשתמש בנכס עצמו אלא רק בפירותיו. כך לדוגמא, לעיתים מוריש אדם סכום כסף מסוים, קובע כי פירותיו של הנכס ישמשו לטובת חלוקת מלגות לתלמידים, וממנה את פלוני כאחראי לטיפול בסכום הכסף ולחלוקת המלגות. בפועל, נוצר במקרה מעין זה הקדש ציבורי שאותו פלוני הוא הנאמן בו.
על פי חוק הנאמנות, התשל”ט – 1979, על הנאמן חלה חובה לרשום הקדש ציבורי אצל רשם ההקדשות.
פעמים רבות, מתמנית עמותה כנאמנה בהקדש ציבורי ע”י תורם או מוריש. במקרה זה, חלה חובה על העמותה לרשום את ההקדש בפנקס ההקדשות הציבוריים המנוהל על ידי רשם ההקדשות. יודגש כי חובה זו קיימת גם לגבי הקדשות ציבוריים שנוצרו בעבר וטרם נרשמו. עמותה אשר הועבר לרשותה נכס, אשר אגב נתינתו ניתנו הוראות לגבי השימוש בו והיא אינה בטוחה האם מדובר בהקדש ציבורי הטעון רישום והנתון לפיקוח רשם ההקדשות, מומלץ כי תפנה ליחידת רשם ההקדשות ברשות התאגידים לצורך בירור העניין.
אם העמותה התמנתה כנאמן בהקדש, עליה לתת לכך ביטוי נאות בדו”ח הכספי, תוך הבהרה שמדובר בנכסי הקדש. על העמותה להקפיד על הפרדה בין פעילותה ונכסיה לבין פעילות ההקדש ונכסיו ועל קיום הדינים החלים עליה כנאמן והנחיות רשם ההקדשות בהקשר זה.
